מדיטציית AUM - לחיות שוב בצבעים

על החיבור בין דגי-קרב לקוסם מארץ עוץ

מאת ירון קולטון (ויקאס)

באחת הסצינות של "ראסטי ג'יימס", סרטו של פרנסיס פורד קופולה מ-1983, נמצאים שני האחים גיבורי הסרט בחנות ומתבוננים באקווריום. שני דגי-קרב סיאמיים מתגלים לעיניהם...

באותו רגע מתעוררים הצופים מחוויה של חיים ברובד מסוים, שמים לב לעובדה שלבד מהדגים הצבעוניים כל שאר הסרט מצולם בשחור-לבן, ולפתע מקבלים את האפשרות לבחון את נקודות המבט שלהם-עצמם ושל הדמויות על המסך – ולהבין שאפשר גם אחרת.

המעבר בין שחור-לבן לצבע (וחזרה) מופיע בקולנוע פעמים רבות, כייצוג של דרכים שונות להתבונן ב"מציאות", לחוות ולפרש אותה. כך למשל ב"הקוסם מארץ עוץ" בבימויו של ויקטור פלמינג מ-1939 עוברת דורותי בסערה מקנזס שבשחור-לבן אל דרך הלבנים הצהובות וארץ האגדות הצבעונית עוץ, בסיוע זוג נעלי קסם אדומות.

ב"מלאכים בשמי ברלין" של וים ונדרס מ-1987 התמונה שונה: שני המלאכים בעלי החופש לעוף, דמיאל וקסיאל, הם אלה הרואים את העולם בשחור-לבן, והממד הצבעוני שמור לבני-האדם.

בלי להיכנס להערכה – מה עדיף, שחור-לבן או צבע, על המסך ומחוצה לו – החשיבות היא במוּדעות. טוב או לא טוב, אמנותי או בנאלי, מוגבל או מרהיב, מגונן או מאפשר, בן-אלמוות או בן-חלוף – החשיבות היא בהכרה שיש בחירה, שיש כמה אפשרויות, שאפשר גם לחיות אחרת. כשכל קשת הצבעים (או אף מעבר לה, במקרה של דורותי...) בהישג יד, יכול להיות נפלא לבחור בשחור, באפור על גווניו או בלבן; כשהתרגלנו לעולם של שחור-לבן בלבד, ייתכן מאוד שאנחנו מצמצמים אפשרויות במו-ידינו ומונעים מעצמנו את החופש האמיתי – חיים של בחירה.

שינוי דפוסים

מה עושים? איך מרחיבים את האפשרויות ורוכבים על הקשת בענן, איך עושים ZOOM OUT במצלמה הפנימית, איך יודעים אם אנחנו חיים בעולם גדול ופתוח – או בארץ האפשרויות המוגבלות?

ראשית-כל, מתבוננים. דרך פשוטה, בטוחה ויעילה להתבוננות היא מדיטציה, כל מדיטציה.

מדיטציה – פנים רבות לה, אך בסופו של דבר הכיוון הוא אחד: פנימה. בין אם מדובר במדיטציה אקטיבית, העושה שימוש בגוף ויכולה לכלול ריקוד, נשימות, צחוק, בכי ועוד, ובין אם מדובר במדיטציה בישיבה ללא תנועה – כל השיטות מכוונות בסופו של דבר לאפשר התבוננות וחוויה של מודעות ורגיעה.

כשקיימת התבוננות מודעת, בלתי מעורבת ובלתי משוחדת – כשמתבוננים מהצד מתוך מודעות (להבדיל מהזדהות), כשמתבוננים בסביבה, באחרים, בעצמי, בהתנהגות, בגוף, בתחושות, במחשבות וברגשות – תגיע במוקדם או במאוחר רגיעה. כשקיימת רגיעה, קל יותר להעמיק את ההתבוננות, שמאפשרת רגיעה עמוקה יותר, וכך הלאה.

וזו רק ההתחלה. שלווה, ריכוז, בהירות, התמקדות, תובנות ברמות המחשבה והרגש, תקשורת נינוחה יותר (עם הסביבה, עם החלקים השונים בתוכנו וגם עם הגוף) ופתיחת הדרכים לשינוי דפוסים, התנהגויות והרגלים שכבר אין בהם צורך ושבעיקר מעכבים אותנו – כל אלה מתפתחים באופן טבעי, נטול מאמץ, ככל שנוסיף ונתרגל מדיטציה. ממש כמו אצל תינוק הלומד ללכת ואצל נער או מבוגר הלומדים לנהוג ברכב, בשלב כלשהו ה"טכניקה" הופכת טבעית, אפשר לאמץ אותה, וההרגל החדש והמאפשר מתחזק והולך.

בשלב זה הכלי – מדיטציה, בדיוק כמו הליכה או נהיגה – אינו גוזל עוד מאמץ ומשאבים; ההיפך – השימוש בכלי החדש מאפשר לנו להגיע למחוזות חדשים, לגבהים ולעומקים ללא הגבלה, לחקור עולמות שלא היו נגישים לנו קודם לכן (וגם כאלה שהכרנו, זנחנו מסיבות שונות במהלך הזמן, והתגעגענו אליהם) – בחוץ ובפנים.

ובמצב מדיטטיבי לא רק ZOOM OUT מתאפשר עכשיו בקלות. הכל פתוח: מצלמת רחף, כדור פורח, ספינת חלל, כמו גם מיקרוסקופ אלקטרוני, צלילה לעומק וננו-טכנולוגיה – המדיטציה כוללת את כל נקודות המבט האלה, כולן משרתות אותנו במסענו. הבחירה באיזו מהן להשתמש היא שלנו.

אותנטיות ועוצמה

בחיי היומיום, כשאנחנו חשים כעס וצורך לצרוח על מישהו; דחף לפרוץ בצחוק או בבכי או לרקוד באופן משוחרר; כשאנחנו רוצים לחבק, לאהוב, להיות מוכלים, להשתגע או לשתוק; כשאנחנו חשים צורך להיות יחד או לבד – לא תמיד ניתן, ראוי או מקובל לבטא זאת.

והנה ההפתעה: יש מקום ויש זמן שבהם זה אפשרי. מבין מאות ואלפי סוגי המדיטציה, מדיטציית AUM (אוֹם), Awareness Understanding Meditation, היא מדיטציה חברתית דינמית ועוצמתית, המאפשרת לנו לחוות באופן מודע וטוטאלי קשת צבעונית של מצבים רגשיים, לבד ועם אחרים, בסביבה מוגנת ותומכת.

מדיטציית האום נוצרה על-ידי וירש, מייסד ה-Humaniversity בהולנד, ורשאים להעביר אותה רק מנחים שהוסמכו במיוחד לכך. זוהי סדנת מדיטציה בת 14 שלבים הנמשכת כשלוש שעות, וכוללת מעבר מונחה בין כל אותם חלקים ורבדים שמוכּרים במידה זו או אחרת לכל אחד מאיתנו – ושכאמור בחיי היומיום אין לנו הזדמנות לחוות כל אחד מהם, וּודאי שלא את כולם יחד, באופן מועצם, מאיר ומעיר – כמו שנאה, סליחה, אהבה, שחרור, קתרזיס, ריקוד, בכי, צחוק, אינטימיות, הודיה ועוד.
האחרים ששותפים איתנו למדיטציה מהווים כל העת מראות עבורנו, שמעצימות עוד יותר את החוויה – כל אחד עם הצבעים הייחודיים לו, כל אחת עם הדרך האישית שלה.

וכשאנחנו עוברים מתוך בחירה, במודעות ובטוטאליות – תוך שימוש במוזיקה משתנה, בגוף ובתנועה – וחווים רגשות, עמדות ומצבים מסוגים שונים, או-אז מתבטלת האוטומטיות, נעלמות תחושות הפסיביות, הקורבנות וחוסר האונים, ובמקומן מתגלים ומופיעים אותנטיות, עוצמה, המרכז והשקט שלנו, ומתגברת תחושת החופש והבחירה. במהלך המדיטציה אנחנו יכולים להרחיב את מגוון נקודות המבט שלנו על המציאות – המציאות החיצונית והמציאות הפנימית שלנו – ולבחור: לבחור לעבור בין רגשות, לבחור לקחת את גורלנו בידינו, לבחור את ההתנהגות, לבחור את הצבעים של תמונות חיינו.

כדי לצאת למסע יש צורך בקריאה לצאת לדרך, בהחלטה פנימית ובתזמון מתאים. הזמן הנכון הוא עכשיו, וכדי לקבל החלטה דרוש לפעמים משהו פשוט – כמו לראות דגים צבעוניים או קשת בענן...